ולמה בעצם בורח הסידן מהעצם ?
 
       בעבר הקרוב היתה מחשבה שבעיית דלדול-העצם (האוסטו-פורוזיס) שנקראת גם "בריחת הסידן"
נובעת מאי יכולתו של הגוף לייצר את הבסיס החלבוני של העצם.
הנחה זו הוכחה כמוטעית לאחר שבכל המחקרים והנסיונות להוספת חלבונים עם סידן נמצא שהבעיה
לא רק שלא נפתרה, אלא לעיתים גם החריפה.
למעשה, עיקר הבעיה קשור במחסורים ממושכים בסידן יחד עם ויטמינים D + K2 ובעקבות זאת בריחת
מינרלים נוספים (כגון בורון וסיליקה) מהשלד.
       עם הגיל עולה הדרישה של הגוף לסידן, ובמיוחד אצל נשים, בשל שינויים הורמונאליים וכד' ולכן
אלו שצרכו סידן (בתזונה) בכמויות קטנות מדי הם (ובעיקר : הן) אלה שסבלו יותר.
מחקרים רפואיים מצאו שככל שמרבים בצריכת חלבונים מן החי כך ייברח יותר סידן ודבר זה הוכיח
סופית את טענת הצמחונים לנקודה שהיתה לא ברורה במשך שנים - מדוע נשים צמחוניות סובלות פחות
מבריחת סידן ומשבירת עצמות בכל נפילה קטנה.
אותם מחקרים הראו (במפורש) שגם אם נוסיף סידן ואפילו סידן מעולה לתזונה לקויה לא יחול שיפור
משמעותי.
 
במחקרים נוספים שנערכו ובתצפיות שנערכו על מגזרי אוכלוסיה גדולות ואפילו מדינות שלמות, הסתבר
דבר שהפתיע את החוקרים/הרופאים והוא – שככל שצריכת החלב ומוצרי חלב עולה כך עולה רמת בריחת
הסידן, דבר שכאילו מנוגד להגיון, אך ברור היה מאוד לכל מי שמקורב אל הריפוי–הטבעי, החלב ומוצריו
אינם מהווים מקור לסידן אורגני, ורק סידן אורגני ייקלט בצורה טובה.
 
לא כאן המקום להסברים מקיפים אך בקצרה אוכל לומר: בתהליך הפיסטור (וכל חלב ומוצריו בארץ מפוסטרים)
הסידן הופך ברובו לסידן לא אורגני שאינו נספג בגוף ויחד עם זאת גורם להוצאת סידן מהעצמות.
ברור שהשאלה הגדולה היא –
איך זה שרוב הממסד מהלל ומשבח את החלב ומוצריו כמקור לסידן ?
את התשובה אשאיר לקורא האינטילגנטי, אך אתן רמז – אולי השווק האגרסיבי של מוצרי החלב
קשור בכסף והרבה כסף וחבל להפסיק לחלוב את הפרה שבמקרה זה היא הקהל ?
       החלב (ובמיוחד חלב הפרה) הוא ה-אלרגן מספר  (1!) בכל בעיות הנשימה ו/או הפרקים ו/או העיכול,
ויחד עם זאת עיקר אובדן הסידן קשור לעודף צריכת זרחן יחד עם מחסור בויטמין–D ו-ויטמין C.
עודף צריכת הזרחן – בא מצריכת בשרים גדולה כי היחס סידן:זרחן הוא הפוך לזה שגוף האדם צריך.
צריכת בשרים גדולה גורמת גם, בעת פירוק החלבונים בכבד, לעודפי חומצת-שתן דבר שמעמיס על הכליות
עבודה מיותרת ותורם לבעיות בפרקים – שקיעה ודלקתיות (כדוגמת מחלת ה-גאוט) עם שינויים במבנה
האצבעות (דפורמציות).
        הבעיה מחריפה בעת צריכת "פחמימות-מזוקקות" כגון : סוכר-לבן ומוצרי קמח-לבן שאולי הם
טעימים (מאוד) אך נוטים להעלות את החומציות, והסידן (הבסיסי) מתבזבז בניסיון לאזן (את החומציות)
וזאת אנו רואים באכילת סוכריות הפוגעות בסידן השיניים.
סימנים ראשונים למחסור בסידן אנו רואים בצורת כאבי גב, אגן, שרירים, שיבושים בשינה, אי שקט ועוד,
והמענין הוא שנשים סובלות מכך יותר מגברים ובמיוחד נשים לאחר גיל גיל המעבר, בגלל ירידה בייצור
האסטרוגן – כמו גם הירידה הכללית בייצור הורמונים בגוף, וביניהם ההורמון "קלציטונין" העוזר
בקליטת הקלציום (הסידן).
בחלק מהמיקרים ממליצים רופאים (לא כולם) על נטילת אסטרוגן (ההורמון הנשי) הסינטטי,
כשבחלקם אינם מספרים לקהל לקוחותיהם כי האסטרוגן אינו מחזיר את הסידן לעצמות אלא רק מקטין
במעט את בריחתו, כשבאותו זמן מעלה את אחוזי ההיפגעות מסרטן באיברים נשיים שונים לפי כמעט כל
המחקרים הרפואיים שנעשו.
צוות מחקר גרמני מצא  (והדבר נתפרסם בז'ורנל האמריקאי לפסיכיאטריה) כי ישנה סבירות גבוהה
שדיכאון מביא לשינויים הורמונים ומכאן גם להקטנת צפיפות העצם, ובקיצור – דכאון גם הוא מוסיף
לאוסטיאו-פורוזיס, וזו עוד סיבה שלא להכנס לדכאון.
 
מה יש לעשות ?
 
להרבות במזונות עשירי סידן כגון: ירקות, ירקות/עליים – חסה, ברוקולי,פטרוזיליה, כרוב (לא מי
שבלוטת המגן/התריס פועלת לאט מדי) וכד', שומשום או טחינה (מלאה), שקדים ואגוזים, סויה, עוף,
דגים-קטנים/סרדינים (בגלל העצמות).
ברוב המקרים יש צורך גם בתוספת של כדורי סידן (טבעיים) – וכאן המקום להדגיש – לא סידן פחמתי !
יש צורך במרכיבים תזונתיים כגון הויטמינים – D + K2, גופנו זקוק לנוכחות של ויטמין–C (ירקות
רבותי, ירקות) וגם ויטמין זה מצוי בכדור טבעי למי שאינו מרבה בירקות (וחבל).
רצוי שהסידן ילווה במגנזיום שגם הוא מינרל שחשוב לעצמות עצמן וגם עוזר לקליטת הסידן (ואכן ישנם
כדורים המכילים את הסידן והמגנזיום יחדיו).
מינרל נוסף שחשוב להחזקת הסידן בתוך העצם הוא ה-בורון וכן גם מינראל (סיליקה) שכפי שציינתי
קודם הם ה"דבק" של הסידן והמגנזיום בתוך העצם, שלא לדבר שהסיליקה (הצורן) הוא המינראל
החשוב ל-עור, לשיער ולציפורניים.
יש לעבור, ויפה שעה אחת קודם, למוצרי מזון מלאים, כמו מוצרי החיטה המלאה והאורז המלא ומידית
להקטין את כמויות המוצרים מן החי כגון : בשרים (במיוחד בשר בקר, כבש), מוצרי חלב
(ובמיוחד השמנים שמעל 5% ) ולהמנע משימוש במרגרינות (מכל הסוגים).
 
       אסור לנו לשכוח : תנועה ! יש לזכור לדאוג להתעמל, לעסוק בספורט, שחיה, הליכה (הטוב ביותר)
ובכל דרך שהיא לדאוג לכך שלפחות פעם אחת ביום ולמשך חצי שעה (ברציפות) לפחות נהייה בתנועה
– ובכך נקטין את בריחת הסידן.
 
       לסיום אציין דבר מענין שנמצא במחקרים שונים:  ה"מחלה" אוסטאו–פורוזיס אינה קיימת בארצות
הלא–מפותחות, ואינני מתכוון כלל שעלינו לחזור אחורה אלא להפנות תשומת הלב לכך שהבעיה קיימת
רק במדינות שבהן התזונה כל כך "התקדמה" והפכה לתזונה מערבית-אמריקאית בשרית/חלבית בעיקרה
ועם הרבה מזונות ריקים.
       פתרונות שלא היו קיימים בשנים עברו – באמצעות ההומיאופתיה (המודרנית) המתקדמת
(הומוטוקסיקולוגיה) שאיתה נאזן את המערכת ההורומונלית ומערכת החיסון ועל כך במאמר נפרד.